בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות (להלן בהתאמה: "
הבקשה לאישור" ו"
העירייה" או
"המשיבות"). בתובענה הייצוגית מתבקש בית משפט להורות על השבת היטל השבחה שנגבה ע"י העירייה, לטענת המבקשים, שלא כדין, ב-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה לאישור. עוד עותרים המבקשים להצהיר כי ההשבחה נשוא ההליך היא בשיעור נמוך מזה הקבוע בשומה שנערכה ע"י העירייה וכי הקבוצה בשמה תוגש התובענה הייצוגית ע"י המבקשים (להלן:
"הקבוצה") זכאית להשבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט 1979 (להלן:
"חוק עשיית עושר"), וכן לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן:
"פקודת הנזיקין") בגין הפרת חובה חקוקה או התרשלות מצד העירייה.
ב.
רקע עובדתי והצגת המחלוקות בין הצדדים
המבקשים הם ילדיהם של ה"ה טובה וטוביה מיזבלך ז"ל ויורשיהם היחידים. המנוחים היו הבעלים הרשומים של זכויות החכירה במקרקעין הידועים כגוש 6043 חלקה 1621 ברחוב ארנסט הוגו 11, חולון (להלן:
"הנכס").
ביום 9.3.10 פנו המבקשים למשיבות, בבקשה לקבל שומה עקב מימוש זכויות במקרקעין בדרך של מכירה. הבקשה נעשתה מכוח סעיף 4 (4) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה 1965 (להלן:
"התוספת השלישית") הקובע:
4. על שומת ההשבחה יחולו הוראות אלה:
(4) החליטה הועדה המקומית על דחיית עריכת השומה עד למימוש הזכויות, רשאי כל בעל מקרקעין לדרוש מהועדה המקומית לאפשר לו לשלם מיד את ההיטל החל עליו; משנתקבלה דרישה כזו, תיערך שומת ההשבחה לגבי מקרקעין אלה תוך 90 ימים מיום קבלת הדרישה;
ביום 18.5.10 הכינו המשיבות שומת היטל השבחה, באמצעות שמאית מקרקעין מטעמן. בהתאם לשומה היה על המבקשים לשלם היטל השבחה בסכום של 98,136ש"ח.
המבקשים חלקו על גובה היטל ההשבחה ופנו ליו"ר מועצת שמאי המקרקעין בבקשה למנות שמאי מכריע, בהתאם לזכותם הקבועה בסעיף 14 (ב)(1) לתוספת השלישית, על מנת שיכריע במחלוקת בין הצדדים, בענין גובה היטל ההשבחה בגין מימוש הזכויות במקרקעין.
שמאי המקרקעין המכריע שמונה על ידי העירייה, מר עטאף עאלם (להלן:
"השמאי המכריע") קבע בשומה שנערכה על ידו כי ההשבחה החלה על הנכס הינה בשיעור הנמוך מזה שנקבע על ידי ועדת השומה.
המשיבות סברו כי השמאי המכריע שגה בקביעתו, ועל כן ביום 2.2.11 עשו שימוש בזכותם הקבועה בסעיף 14 (ב)(4) לתוספת השלישית, והגישו ערר על החלטת השמאי המכריע לועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטל השבחה.
ביום 25.1.11 לאחר החלטת השמאי המכריע, חתמו המבקשים על הסכם למכירת המקרקעין. לצורך השלמת העסקה פנו המבקשים למשיבה בבקשה לקבלת אישור להעברת המקרקעין על שם הרוכשים, בכפוף להבטחת סכום של 55,000 ש"ח, בנאמנות, להבטחת תשלום אותו חלק מסכום ההיטל השנוי במחלוקת (להלן:
"האישור"). ביום 17.5.11 שלחו המשיבות הודעה כי הבקשה נדחית בטענה כי בהתאם לסעיף 10 (א) לתוספת השלישית, לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה 1965 (להלן:
"סעיף 10 (א) לתוספת השלישית") כל עוד סכום ההיטל שנוי במחלוקת בין הצדדים, ועומד להכרעה בפני ועדת הערר, מתן האישור מותנה בתשלום הסכום השנוי במחלוקת. לחילופין, הסכימו המשיבים להמצאת ערבות בנקאית להבטחת תשלום הסכום השנוי במחלוקת.
המבקשים שילמו את מלוא סכום השומה למשיבות, ובחרו שלא להפקיד ערבות בנקאית. מששולם היטל ההשבחה נמסר למבקשים אישור להעברת המקרקעין ע"ש הרוכשים.
ג.
טענות הצדדים:
לטענת המבקשים, גביית מלוא סכום היטל השבחה על פי שומת הועדה, אשר בוטלה, למעשה, על ידי שומת השמאי המכריע, נעשה שלא כדין, ולפיכך חיוב זה בטל מעיקרו.
לטענתם, המשיבות התרשלו התרשלות רבתי בנקיטה בהליכי גבייה מנהליים כנגדם, זאת בלא שנערכה כל בדיקה האם מתקיימים התנאים בדברי החקיקה השונים לעניין גביית היטל ההשבחה כפי שנגבה. לטענת המבקשים, המשיבות פעלו בחוסר תו"ל בעניין גביית מלוא סכום ההיטל השנוי במחלוקת, כתנאי למתן האישור להעברת הבעלות במקרקעין.
לטענת המבקשים, הלכה היא כי רשויות ציבוריות, דוגמת המשיבות, מחויבות לפעול אך ורק במסגרת הסמכויות שהוענקו להן כדין, בענייננו, חוק התכנון והבניה, המסמיך את המשיבות להתנות את מתן האישור בתשלום: "
כל הסכומים המגיעים אותה שעה כהיטל החל על המקרקעין".
לטענת המבקשים, המשיבות אינן רשאיות להתנות את מתן האישור בתשלום סכומים אשר אינם מגיעים
"אותה שעה כהיטל"
, כגון סכום אשר המשיבה 2 סבורה כי מגיע לה כהיטל, ואילו שמאי מכריע חולק על קביעתה. משגובה ההיטל עודנו נמצא בבירור בפני הערכאה המוסמכת אין הוא בבחינת סכום המגיע "
אותה שעה כהיטל". לטענת המבקשים פועל יוצא הוא שהמשיבות מחייבות את המבקשים וחברי הקבוצה לשלם היטל השבחה ביתר, וזאת ללא עילה מן הדין.
המבקשים טוענים כי סעיף 10 (א) לתוספת השלישית אינו מאפשר למשיבה 1 לעכב מתן האישור עד למתן שומה סופית, אלא עד לתשלום היטל השבחה המגיע "אותה שעה".
לטענת המבקשים, עם כניסתו לתוקף של חוק התכנון והבניה, חוזק משמעותית מעמדו של מוסד השמאי המכריע והחלטותיו, ומעמדו הוא כשל בורר או מעין שופט. לטענתם, סעיף 14 (ה) לתוספת השלישית קובע כי הגשת ערר או ערעור איננה מעכבת את ביצוע תשלום היטל ההשבחה, הנחוץ לשם מימוש זכויות. ברם, שעה שניתנה החלטה בערר או בערעור, המשיבה 2 מחויבת לפעול לפיה, ואם במסגרת ההחלטה בשומה המכרעת או בערר הופחת החיוב בהיטל ההשבחה יחולו הוראות סעיף 17 לתוספת השלישית.